מד פנלים

[javali]

לא בא לי ללכת לאוניברסיטה היום, אז נשארתי בבית והכנתי לי את מד הפנלים (panel gauge) הזה. העץ victorian ash (למעט הטריז שעשיתי משאריות של מה שאני חושב שזה yellow box). הגימור שמן דני.

עכשיו אפשר להמשיך את ארון הכלים שחיכה לסימון רוחב הלוחות...

[Saba_jackson]

זה נראה יפה ומרשים, ואפילו עם טעם של פעם,
אבל מה עושים עםזה?
יעזור עם תמחיש להדיוטות שבנו, מה וכיצד?

[javali]

אז ככה:

עץ, כשהוא בא מהמנסרה הוא אף פעם לא ישר. לכן, הדבר הראשון שעושים איתו (אחרי שחותכים פחות או יותר לגודל הרצוי) זה לישר את העץ.

כשעובדים עם כלים חשמליים, הפרוצדורה מוכרת - יש כמה גרסאות. הבסיסית היא: מקצוע תחתון מישר את הפנים של הקרש, ואת הפאה הראשונה, ודואג שהפאה תהיה ניצבת לפנים, מקצוע עליון מישר את הגב ודואג שהגב יהיה מקביל לפנים והקרש יהיה בעובי אחיד, ומסור שולחני חותך את הפאה השניה במקביל לפאה הראשונה - ונותן רוחב אחיד לקרש.

בכלים ידניים, הפרוצדורה דומה, אבל לא זהה. ראשית מישרים את הגב של הקרש יישור ראשוני כדי שהוא ישב טוב על השולחן. אז הופכים את הקרש ומישרים את הפנים. בשלב הבא מישרים פאה ודואגים שהיא תהיה ניצבת לפנים. עכשיו צריך לסדר את העובי של הקרש. כאן, לא מספיק שהגב יהיה ישר וניצב לפאה - הוא צריך להיות גם מקביל לפנים. אחרת הקרש יהיה עקום ושום דבר לא יתחבר לך.

הדרך לעשות את זה היא לסמן את העובי מסביב לקרש, ולהקציע עד הסימון. את הסימון לא מומלץ לעשות עם סרגל - כי קל מאוד לטעות בחצי מילימטר ואף יותר, שזה יותר מדי למידה קריטית. מה שעושים זה משתמשים ב-marking gauge. (נקרא לזה סמן עובי כי אני לא מכיר את השם בעברית.) דוגמאות לכאלו אתה יכול לראות בתמונה הראשונה. זה מכשיר פשוט - יש לו גוף, זרוע עם עוקץ או סכין, ואיזה שהוא מנגנון נעילה שתופס את הזרוע. השימוש גם פשוט - מכוונים את המרחק בין העוקץ לגוף לעובי הרצוי, ומוליכים את הגוף על הפנים של הקרש, כך שהעוקץ סורט את הפאה ומסמן עד לאן להקציע. אם הקרש לא רחב מדי, אז באותה צורה גם מסמנים את הרוחב של הקרש ומקציעים את הפאה האחרונה.

אם הקרש רחב יותר אז צריך מכשיר עם זרוע ארוכה יותר בשביל לסמן את הרוחב. וזה תפקידו של סמן הפנלים.

בתמונה השניה ניתן לראות את החלקים של הסמן. יש גוף - עם מגרעת בצידו התחתון, זרוע ארוכה (50 ס"מ בדוגמה הזו) עם עוקץ - עשוי ממסמר, ומנגנון נעילה בצורת טריז.

לשימוש - מכניסים את הטריז לשקע המיועד, ואת הזרוע לתוך החור. מכוונים את הזרוע לאורך הרצוי, ודוחפים את הטריז כך שינעל את הזרוע. עכשיו אפשר לסמן את הרוחב הרצוי על הפנל - תמונה שלישית.

שאלות?

[ranshara]

קודם כל המכשיר נקרא משרט
דבר שני, יסלח לי אדוני אבל לא כ"כ הבנתי

[Saba_jackson]

ואאו!
לא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד.... (משנה מסכת אבות)
אני לא התביישתי לשאול ואתה לא הקפדת עלי כי הטרדתיך בשאלה כה טריויאלית
והנה זכיתי ללמוד נושא חדש לגמרי,
ותודה על ההסבר המפורט והסבלני, אני בטוח שיש כאן עוד הרבה, שיפיקו תועלת...

אנחנו בעולם של ביטים ולייזרים, וצריך להבין מאיפה הדברים החלו...
תודה

[javali]

רן: תודה - לא הכרתי את השם. אם יהיה לי קצת זמן אני אנסה לכתוב מאמר על יישור עץ בכלים ידניים. אני מקווה שהוא יבהיר את הנושא.

סבא: על לא דבר. זו לא שאלה טריוויאלית. מסתבר שאנחנו, כתרבות, שוכחים את מה שידענו בערך באותו קצב שאנחנו ממציאים דברים חדשים.

[javali]

אוקיי רן, הנה המדריך המצולם.

בתמונה הראשונה אתה יכול לראות קרש כפי שיצא מערימת הקרשים שלי. זה אמנם לא יצא מהמנסרה, אבל הוא סובל מבעיות דומות לאלו של קרשי מנסרה. לדוגמא, אם תסתכל בתמונה תוכל לראות את הפסים שהשאירו עליו מכשירי ההקצעה.

הפסים האלו אולי לא יפים, אבל הם לא בעיה אמיתית. הם ירדו עם קצת ליטוש. מה שכן בעיה זו הבטן שאפשר לראות בתמונה השניה. (למעשה הבטן בצד השני - אבל לא משנה).

אישור לזה שזו בעיה אפשר לראות כשמתחילים להקציע. (תמונה 3) המקצוע "נושך" בשוליים, אבל לא נוגע באמצע. אבל כמה מעברים אח"כ, המקצוע מגיע לאמצע, שזה סימן שהקרש מתחיל להתישר.

אחרי שהפנים של הקרש ישרות (תמונה 4). אפשר לישר את השפה - אין תמונות.

[javali]

המשך...

אחרי שהפנים והשפה ישרים, אפשר ליישר את הגב. הגב צריך להיות מקביל לפנים - אחרת הקרש לא יהיה בעובי אחיד. בשביל לדעת עד לאן להקציע צריך לעשות סימון. את זה עושים עם המשרט.

תמונה ראשונה מראה איך מכוונים את המשרט לעובי הרצוי.

המשרט משאיר שריטה במרחק אחיד מהפנים. (תמונה 2). אם הפנים ישרות, גם השריטה תהיה ישרה. עושים כזו שריטה בשני הצדדים של הקרש.

במקרה הזה צריך להוריד בין מילימטר לשניים עץ. את ההתחלה אני עושה עם מקצוע גס שמאפשר להוריד הרבה חומר מהר. כאשר נשאר פחות מחצי מילימטר אני עובר למקצוע עדין. המקצוע העדין מוריד שבבים עדינים מאוד (תמונה 3) מה שמאפשר שליטה הרבה יותר טובה כאשר מתקרבים לקו.

לחריץ שהשאיר המשרט יש שני יתרונות על קו שמסומן בעיפרון. האחד הוא שהחריץ הרבה יותר דק ולכן יותר מדוייק. השני הוא שכאשר המקצוע מתקרב לחריץ, השוליים מתחילים להתרופף (תמונה 4). ככה יודעים איך מתקדמים בכל הצדדים ומתי לעצור.

שני מעברים נוספים עם המקצוע, ויש לנו קרש ישר בעובי ורוחב אחידים - משהו שאפשר לעבוד איתו. (תמונה 5)

[motti]

תודה איזה הסבר מעולה.
איך אתה מישר שפה (קנט)?

[ranshara]

ווווואו...
תודה רבה על ההסבר המפורט ובעיקר על הסבלנות
בשבילי זהו שיעור חשוב!!
תודה.