כל ביקור אצל דביר לביא במודיעין, כמו המיפגש האחרון, מעורר בי מחשבה משני סוגים: 1. כשהוא עושה דברים נפלאים כאלה - מה אני יכול עוד לעשות? 2. כשהוא עושה דברים נפלאים כאלה - זה אומר שיש עוד המון לאן לשאוף.
עם המחשבה השנייה, שבדרך כלל מנצחת (ברוך השם) את הראשונה, הסתכלתי על שולחן מקדחת-העמוד, וחשבתי לעצמי שהידית המהדקת אותו מאחור אינה נוחה להפעלה, בייחוד אחרי שהוספתי את המעלית הממונעת שעושה את המקום לצפוף עוד יותר (לא ממש - אבל מה לא עושים כדי להצדיק את העשייה...)
סילקתי את הידית הזו, ובמקומה קבעתי מוט תבריג "3/8 שבסופו "ברז". ככה נוח יותר להדק ולשחרר את השולחן. מוט התבריג נכנס למקומו בחור חלק שהוא בקוטר גדול ממנו, ורק בחלק הרחוק מתברג. כדי שארגיש שעשיתי משהו ממשי, חרטתי בפליז תותב שנכנס בדיוק בחור הגדול יותר - ובמרכזו חור במידת מוט התבריג. עכשיו הוא לא מתנדנד, ואני מבסוט.
