חובבי נגרות ואומנות העץ

הבוקר השלמתי את הגג של חבית הקינון לירגזי אותה בניתי לפני כחודש.
מאחר שלחבית הקינון יש מכסה שניתן להסרה - לצורך ניקוי בין מחזורי הקינון (הם יכולים לבצע 3 מחזורי קינון בשנה: מתחילים באביב ומסיימים באמצע הקיץ) ובגלל שיש צורך להציב את המתקן כבר עכשיו (בימים האלה הירגזים כבר עוסקים באיתור מקומות הקינון לשנה הבאה) - היה צורך לבנות גג מעל החבית הקטנה כדי להגן עליה מפני הגשם בחורף ולהצל עליה בקיץ (לצל יש משקל רב בבחירת מקום הקינון של הירגזי).
בעוד שאת החבית הקטנה הצלחתי ליצור על המחרטה הקטנה שלי, הרי שהחצי חבית שמשמשת כגג היתה גדול בהרבה מהקיבולת שלה.
לצורך יצור המכסה (הצלחת העגולה העליונה שכוללת בתוכה את ה"פקק") נעזרתי באביחי אייסמן. וכאן אני מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לו. האיש הזה לא רק ארח אותי בביתו והקדיש יותר משעתיים לחריטת החלק, אלא גם הזמין אותי לשולחן שפתח לחבריו בחצר ביתו (היה בשר מעולה על האש).
כשהגעתי ליצור של גוף ההחצי חבית הגדולה, החלטתי לנסות ולהעזר במקדחת העמוד שלי. אחרי הדבקת הלוחות ההיקפיים, הוספתי לחבית תחתית זמנית (שהוסרה בסיום) אותה חיברתי בעזרת עוקץ הבורג החלזוני אל תפסנית המקדחה. בצד התחתון חיברתי מלחציים אל שולחן המקדחה ובתוכם תפסתי את העוקץ החי של המחרטה (מוסתר בתמונה). אחרי שמירכזתי את שני העוקצים אחד מול השני, לא נותר אלא להבריג את החבית הגולמית (כשהיא הפוכה - תחתיתה כלפי מעלה) אל העוקץ העליון ולחבר לשולחן המקדחה את ה-Rest tools (אותו יצרתי מחומרים שהיו מונחים בחצר ביתי במהלך שארך 10 דקות).
להפתעתי המתקן הזה עבד ממש יפה, דהיינו - המפסלות התיזו גשם עליז של שבבים ולאחר שעיגלתי את החומר - הוא הסתובב באופן חלק וממורכז.
אבל אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני ממליץ עכשיו לאנשים שיש להם מקדחת עמוד לוותר על קנית מחרטה. המתקן שאילתרתי מוגבל כמעט רק לחריטה בין עוקצים ולעומת יתרון קטן אחד (על חלק מהמחרטות הבינוניות), הוא סובל מהרבה חסרונות:
יתרון:
למקדחה שלי יש ממסרת שכוללת גם הילוכים מאד איטיים (הכי נמוך - 110 סל"ד)
חסרונות
* מסה עצמית נמוכה. כבר בהילוך השני הוא סבל, לפני עיגול החומר, מרעידות (כאמור, לאחר העיגול - הבעיה לא הורגשה). כאן הוספת "משקל מת" על הבסיס תעזור רק מעט.
* מנוע חלש יחסית - רק 1.5 כ"ס - שהתנשם בכבדות כבר בהילוך השני (190 סל"ד)
* הגישה אל החומר מעט פחות נוחה
* וכמובן המגבלה של חריטה בין העוקצים
לסיכום, למרות (ואולי דווקא בגלל) שזה פתרון מאולתר - שאבתי הנאה רבה מיישומו.

יופי של עבודה.
יופי של תיעוד.
ד"ש לירגזי ולירגזית.

עם "וילה" שכזאת, הירגזי ודאי ימצא בת זוג במהירות..

גם לדעתי. נראה טוב מאוד.
ספר איזה עץ זה, מה התגמיר וכיצד מבצעים את החבקים מהמתכת.

בעוד שכל אחד משני האלמנטים יצא לשביעות רצוני, הרי שהמכלול כולו... נו, הייתי יכול לעצב משהו עם יותר אינטגריטי.
חבק המתכת הוא אכן בעיה. כזכור בחבית הקטנה לא הצלחתי להתמודד איתה בגלל שהקלתי ראש בשיפועי חריצי החבקים (העליון והתחתון) בעת החריטה. על כן שם זה ממש תרמית: אחרי שראיתי שלא אוכל להלביש חבקים, צבעתי את החריצים באפור וקישטתי במסמרי רפדים.
בחצי חבית הגדולה, לאור הנסיון הקודם, החלטתי לחרוט את חריץ החבק ישר (במקביל לציר החריטה) ולהתעלם מהדרישה שעומקו יהיה שווה בכל מקום. אולם גם כאן לא הערכתי נכון את האשליה האופטית שיוצרת המעטפת - אשליה שהטעתה אותי מעט ועל כן חריץ החבק לא יצא ממש במקביל לציר החריטה. למרות זאת הוספתי פס מתכת, ובניגוד לתכניתי המקורית - לעטר גם אותו במסמרי רפדים - השתמשתי בברגים קטנים שלוחצים אותו. גם התוצאה שהושגה שם מקבלת ציון "עובר" בקושי (מי שמתקרב מספיק רואה שזה לא מושלם).
החלק שהצליח ממש לשביעות רצוני היה חיקוי הפקק בחצי חבית הגדולה (בקטנה תקעתי פקק אמיתי). את החצי חבית העליונה עשיתי מעץ אורן וצבעתי את כולה, למעט הפקק (במברשת, אקדח צבע לא נראה לי כלי מתאים לבית מלאכה שממוקם בתוך חדר בבית המגורים), בצבע ונגה של BETEK.
על שטח הפקק צרבתי מלל ("אלישע דביר 2009" - אלא מה) וסימנים שמדמים שעם בעזרת מלחם אלקטרוניקה ובסוף הוספתי על הכל לכה שקופה (שתי שכבות - כי זה צריך לעמוד בחוץ שנים ארוכות). מה שעבד כאן טוב זה דווקא האיפוק בצריבת סימני השעם. אני מתנצל שלא הכנתי צילום מקרוב של הפקק, אבל עכשיו בלילה - לא ניתן להפיק תמונה טובה באמצעי הצילום הפרימיטביים שיש לי.
את החבית הקטנה עשיתי מאגוז אפריקאי וגם אותו צבעתי בוונגה של BETEK. אולם כאן השתמשתי בצבע מדולל כדי שלא להחליש יותר מדי את הטקסטורה הטבעית היפהפיה של העץ הזה. וגם כאן הוספתי שתי שכבות לכה שקופה (משי מט).
ההבדל בגוונים של שתי החביות נובע, בראש ובראשונה מהבדלי הצבע בין העצים השונים. אני מקווה שעם השנים הוא יקטן מעט.
הסיכוי שירגזים יבואו לקנן בחבית הזו אינו גדול - זאת משום שהמקום חשוף מדי. לעומת זאת יש בגינתי שתי תיבות פשוטות יותר למראה - אולם בעלות מיקום עדיף בהרבה. בעת הצבת תיבות קינון רצוי להכיר היטב את מערכת השיקולים של העוף. לדוגמה - הירגזי לא יקנן בתיבה שממוקמת מעל גובה של 2 מ', וזאת למרות שבגבהים הנמוכים הוא מאויים ע"י חתולים. הוא יעדיף תיבה דיסקרטית, מוצלת ושהחור שלה פונה צפונה. כמו כן יש להקפיד שקוטר החור יהי 30 מ"מ בדיוק (וזאת למרות שהירגזי יעדיף חור גדול מעט יותר) - זאת כדי שציפורים אחרות (דרורים למשל) לא יתפסו לו את המקום.