Moshe Eshel כתב:אם מצאת ענף רחב (או בוא נגיד גזע יפה), אתה יכול לפרוס ממנו כמה פרוסות, ומהם לעשות בסיסים לפמוטים (faceplate), ואת שארית החומר לחתוך לגזרים ברוחב קרוב הרבה יותר לרוחב של הפמוט עצמו (ללא הבסיס) - ככה ניתן לנצל את החומר הרבה יותר טוב.
אם כל מה שיש לך זה ענף בודד, לפעמים יותר פשוט לעשות בטכניקה שהודגמה כאן, אבל בודאי שזה בזבזני יחסית בחומר, כי אתה צריך ענף בהיקף של הבסיס, וזה הרבה עץ שהולך לנסורת...
יש הרבה הנחות בהצעה הזאת שאינן נראות לי טריויאליות כלל ועיקר.
השיטה מניחה שכל פמוט מעץ הוא בסך הכל פמוט שעשוי עץ והוא בעל צורה מסויימת. בשיטת הצלחת והגזר אתה מפסיד את ההמשכיות של הצבע והטקסטורה של סיבי העץ לדוגמה ובד"כ גם הצורה תזרום פחות מהבסיס אל הצואר.
יש הבדל גדול באופן הביצוע בין עבודות שנעשו מחלק אחד או בהדבקה. הבדל בטכניקה והבדל במראה המוצר הסופי. לכל שיטה איכויות משלה. אני אישית מעדיף בעבודה עם עץ לא מעובד לעבוד על יחידה חומר אחת ובעבודה עם קרשים לחבר מספר יחידות. בפורום הזה יש הרבה פעמים דגש על הדרך ולא על המוצר. לדוגמה אנשים שעובדים רק בכלים ידניים.
מבחינת הדרך, יש מרחק גדול בין פמוט שעשוי ממקשה אחת לבין דיסקית וגליל.
אין ספק שכשרוצים ליצר מוצר מיחידת חומר אחת מייצרים הרבה שבבים על הדרך אבל כאומנים חובבים זה לא נראה לי פרמטר חשוב.
כדי לחסוך בחומר צריך גם אמצעים יעילים לחיתוך הענף לאורך. מסור סרט לדוגמה. אם לפותח השירשור אין מכונות לביצוע המתלה אז בכלל השיטה הזאת לא באה בחשבון.
