חובבי נגרות ואומנות העץ

או שאולי חסר לי קצת ציוד חיוני בכל מקרה אני לא מבריק במיוחד...

סוג של וידוי, זה בעצם פרוייקט הנגרות הראשון שלי אי פעם (אם לא מכלילים מדף או שתיים), עד עכשיו אני מדבר פה בעיקר מהספרות... עיקר עיסוקי מאז ומעולם היה בחריטה בעץ (ותראו פה סימן לכך).
מסתבר שאני אוהב ומקפיד על דיוק בנגרות כשאנשים אחרים עושים את זה

בקיצור למה להכביר מילים ניתן לתמונות לדבר (נשאר למלא את החורים בשפכטל צבוע לחתוך ולישר את החלקים הבולטים ולצבוע בלזור, ואז לחבר לצירים ומנעולון) - מי שלא מבין מהתמונות זה שער למרפסת למנוע את זחילת הילדון החוצה.

עלות חומרים 100 ש"ח (עץ מוקצע וצירים), זמן עבודה לא ספרתי - בטח 10 שעות (פרוס על שלוש יממות) אולי פחות (היה לחץ זמן לא קטן) - העסק מתפרס על 120 ס"מ רוחב ו 80 ס"מ גובה - הרווח בין המוטות מדוד לפי הראש של הקטן

אני גם לא צלם - לכן אין תמונות מהפרוייקט עצמו (ביצוע) - עמכם הסליחה

משה, אפשר לדעת מדוע אתה מתלונן ומתנצל? ס"ה העבודה נראית בסדר, במיוחד שזאת העבודה הראשונה שלך, אזהיה גאה בעבודתך, החשוב מכל היה גאה בילדך. בהצלחה!

משה אני לא אעיר על הבנייה , כי זו בכל זאת עבודה ראשונה , אבל אני חייב להאיר על כך שאם היית עושה את כל המוטות באותה דוגמא (ואני מתאר לעצמי שאתה חרטת אותם היות ואתה חרט) זה היה יוצא יותר אסתטי בעין .

והילד חמוד לאללה

משה, הרגע,
אתה לא תהיה נגר כי אתה כבר כזה...
מה שקובע זו ההגדרה שהגדרת לעצמך,
אני מעריך ביותר את הווידוי וההצטנעות,
אך מי אמר שהתכונה העיקרית בנגרות. זה הדיוק..?
להבנתי, מדובר אצלך בתחביב, ואם כן רק אתה תקבע לעצמך את המטרות שתבאנה את ההנאה והסיפוק שתחביב אמור לתת.
אנחנו לא מתחרים עם נגרים שפרנסתם בכך, "הם" די כבולים ברצון המזמין והמתכנן ולמעשה ידיהם די קשורות (ויסלח לי אלכס...).
ישנם שהתחביב מספק להם את הצורך ביצירה, ישנם כאלה שהדיוק הוא הצורך העיקרי, התחביב גם יכול לספק צרכים חברתיים, ואכן לחלק הוא "עושה" את זה.
להבנתי, ההתבטאות שלך הן ביצירה עצמה והן בכתיבה על כך מצביעה על סיפוק הצרכים האישי שלך ואתה עושה זאת בחן רב ובכשרון,
הברכה שהתברכת היא ביכולת שלך להפוך גזר עץ סתמי, למוצר פרי דמיונך ואשר גם יתאים לשימוש כפי צרכיך, ואם החיבורים לא יהיו כ"כ מדוייקים והזוויות מעט עקומות, מי הוא שידונך על כך... רק אתה עצמך.
העולם מתחלק לאלו שכשרונם בדמיון ובתכנון, וגם לאלו שיודעים להפוך את התכנית למוצר עשוי נכון ןמדוייק, ובעיקר לאלו שהתברכו בשתי התכונות במינון מסויים, והאחרונים הם אלו החובבים שמכח זה קוראים וכותבים כאן (ובמקומות אחרים...)

תמשיך לתכנן לעצב וליצור כפי דמיונך המבורך, כח שיש בך גם ישמש לעצב
את תכונות ילדיך החמודים וגם לליטוש התכונות שנטמעו בהם בתורשה...

וגם לעניין המידות, יש להשקיע בליטוש המידות האנושיות בנו ובילדים, ואז הדיוק במידות האורך והרוחב של גזרי העצים (ואצל החרטים גם הקוטר...) יבוא מאליהם.

שתרוו נחת רבה מהילדים ומהקרשים.....

נו באמת ישראל....
אחרי כזאת תגובה מה יש עוד לאמר?

מילים בסלע!!

הי משה,

כמו שכתבתי בכותרת :"כל ההתחלות קשות , אבל אחר כך קל יותר, כל ההתחלות קשות , אסור אף פעם לוותר..."
את זה אני תמיד אומרת או יותר נכון שרה לילדים שלי.
כמו שכבר אמרת , זו היא עבודה ראשונה.
ובנוסף נראה לך שבעבודותי הדיוק קיים ? , אם הייתי מצלמת תמונות תקריב היית רואה חוסר דיוק מושלם (בחלק מן התמונות אפשר לראות זאת בלי צילום מקרוב) . השלמתי עם עצמי שלדרגת פיני, ירון ויאיר יהיה לי קשה מאד להגיע, אך אם אחליט ואעבוד עם סבלנות אין קץ - אגיע. וגם אתה.
זו היא עבודה ראשונה לך ונראית יותר ממושלמת לעבודה ראשונה.
מטעויות לומדים.
אז אל תרים ידיים.
אנחנו מחכים לעוד עבודות.
יום טוב לך ושבוע טוב.

דגנית לפעמים דווקא החוסר דיוק הזה הוא "החן" שבעבודה .

דגנית וכולם,

תודה על דברי העידוד וכן, אפילו הפרגון שאני שומע... האמת היא שאני לא מיואש או מדוכא מהעניין - זה היה די צפוי בהינתן כל מיני נתונים התחלתיים (ציוד, אישיות וזמן) עוד משהו שלא עזר זו העובדה שכל החיתוכים והמידות הראשוניים בוצעו לפי החלטה לבנות את השער משתי חלקים שנפתחים עצמאית - והווטו המוחלט שהוטל על הרעיון כשסיימתי עם החיתוכים הללו (והקמצנות שלי על לקנות עוד 3 מטר של עץ)

האמת שכל "הלקוחות" די מרוצים השער כבר עומד במקומו מחובר בברגים לצירים (משהו אחד שכן הצלחתי, היה להימנע מברגים בשער עצמו) ונפתח ונסגר כמו ששער צריך - ובעיקר חוסם את הילדים מלצאת כרצונם - דבר שמוסיף להרגשת הבטחון של אשתי היקרה ומוריד ממנה מעט מהעומס היומיומי של מעקב בשבע עיניים אחרי הזאטוטים במיוחד כשאחד מתנהג קצת כמו מתאבד שיעי .

אני גם חושב שעם עוד שעתיים שלוש עבודה על הגימור, זה לא יראה כל כך רע אפילו בעיני. אז מבחינתי מדובר בהצלחה כבירה (אפילו הצלחתי שיהיה ישר, יחסית...) - וגם למדתי הרבה דברים חדשים שאיישם אי"ה בפרוייקטים הבאים המתוכננים (שידה, שולחן אוכל ועוד)

הפרוייקט הגדול הבא הוא לבנות נגריה בגודל סביר (הנוכחית לא מאפשרת לעבוד כמו בן-אדם) אבל עם מחירי המתכת בעולם נראה שזה יצטרך לחכות כמה שנים - אבל אני צעיר ויש לי עוד הרבה זמן (וזה בכלל מן סיכום כולל לכל העניין).

ישראל, אין בכלל ספק שאני לא בתחרות עם נגרים ואפילו לא עם חובבים - אני גם מאוד משתדל לא להניע את עצמי בצורה כזו (לעשות יותר יפה מ... וכו'...) מראש.
להיפך הכל אצלי הוא בעניין פיתוח יכולותי והנאה מהעשיה (אני מסוגל לפרק גזיר עץ לנסורת רק לשם ההנאה שבחיתוך ולהסתכל על השבבים עפים - כשהתוצר בסוף הוא קיסם )
מצד שני, כשאני כבר כן עושה משהו, אני אוהב שהוא יוצא כמו שרציתי - אני פרפקציוניסט בראש אם לא בביצוע. וזה מקור הבאסה.

ובכל מקרה תודה על ברכות...