[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Ce7rXbGs58s[/youtube]
נכדים הם תירוץ טוב להשתעשע בבנייה של צעצועים, והמעלית שבניתי אינה חורגת מזה.
בעניין החומרים התנהגתי כ"ג'אנקר" אמיתי: הכל שאריות. המנוע שמפעיל את המעלית הוא של מדפסת ששבקה חיים לכל חי (אגב, במדפסת הזו, ואולי גם באחרות, יש ארבעה מנועים טובים לשימוש!). למנוע כבר היה גיר שמפחית את מספר הסיבובים שלו, ואלתרתי לו סליל לליפוף החוט שמעלה ומוריד את התא. העצים לקונסטרוקציה הם זנב של עץ גלריה (החלק עם החריץ) שנותרו מיצירת פלטה בפרוייקט קודם. אפילו הפרספקס שמחפה את המעלית משלושה עברים ומן הגג, הוא שארית של שלט-פרסום שבור. הפרספקס נכנס בדיוק לחריץ שבעץ הגלריה.
כיוון שהלקוח העיקרי של המעלית הוא ילד בן 3, הייתי צריך להתחשב בכך שאי אפשר לסמוך עליו שינתק את המפסק כאשר המעלית מגיעה למעלה או למטה. ואם לא ינתק, החוט המעלה ומוריד את התא ימשיך להתלפף, והמנוע יישרף. לכן הוספתי מיקרוסוויצ'ים למעלה ולמטה, הקוטעים את הזרם החשמלי, גם אם המפסק הושאר במצב של למעלה או למטה. אבל, מה יגרום לכך שבהעברת המפסק לכיוון ההפוך יהיה זרם, אם המעגל נקטע קודם ע"י המיקרוסוויץ'? כאן נכנסה לעזרתי האלקטרוניקה שבה התחלתי להתעניין לאחרונה, והפתרון היה הוספה של דיודה במקביל למיקרוסוויץ'. לצבעוניות הוספתי נורת LED ירוקה שדולקת כשהמעלית עולה – ונורה אדומה הדולקת בזמן הירידה. כדי שהתפעול יהיה נוח לילד, לידית המפסק הוספתי מקל עץ קצר.
החלק החשמלי נבנה כך שניתן להזין את המעלית באמצעות שנאי מן הרשת – או סוללות. כל החיבורים החשמליים נמצאים בתחתית הבסיס.
וכמו תמיד, אושרו של הילד הוא גם אושרי.
