חובבי נגרות ואומנות העץ

גם בסרטונים, וגם במגרות שאני רואה, בד"כ התחתית של המגרה נכנסת לתוך מגרעת בצדדים של המגרה, ובפאנל הקידמי.
מה היתרון של זה לעומת לחבר את התחתית ישירות המסגרת (לתחתית של הצדדים ולפאנלים הקדמי והאחורי).
נראה לי שהשיטה השניה פשוטה וקלה יותר, יש פחות הפסד מקום, ובהנחה ומשתמשים בצירים "רגילים", הם יסתירו את החיבור, כך שאין פגיעה במראה.

תסביר *צירים "רגילים" למגירה*, זה סוג פירזול שאני לא מכיר.
אולי לאחר ההסבר אוכל לעזור.

הכוונה הייתה למסילות, לא צירים. טעות שלי.
הכוונה היא למסילות הלבנות, כמו זו, לדוגמה:
https://www.pirzul-gerassi.com/index.ph ... tegory=359

עכשיו הבנתי!
מעט היסטוריה:
לפני המצאת המסילות המכניות למיניהן, המגירות הבנויות מעץ נעו על מסילות עץ. לרוב מיגרעת בדופן המגירה ולייסט על דופן בית המגירה.
שיטת החלקת התחתית היתה חשובה מבחינה אסתטית כיוון שהמגירות היו בעלות 4 דפנות בלבד.
את התחתית היו מחליקים עד נגיעה בחזית ומקבעים אותה עם מסמרים לדופןת האחורית שכמובן היתה יותר נמוכה (מכיוון מטה) מיתר הדפנות.
בצורה זו דאגו "לנעול" את מיבנה המגירה בדומה למה שעושה גב למיבנה של ארון.
עכשיו מגיע הפאנץ', מידת התחתית היתה נחתכת במידה כזאת שהמגירה לא תסגר במישור אחד עם המיבנה. כדי שזה יקרה היה צורך להקציע את העודף עד השגת הדיוק הנדרש.

האם לא מספיק לחבר את התחתית ללא חריץ/תעלה בדפנות? בהחלט כן!
אני עושה כך שנים רבות, בד"כ סיכות בדופן הקדמית והאחורית. הנעילה מושלמת ע"י הברגים שמחברים את המסילה שבקישור שהעלית.

אני גם בדיוק לפני בניית מגירות ותהיתי באותו הענין...
אני חשבתי שהשחלת התחתית דרך החריץ וחיבור על ידי דבק מייצר מבנה חזק יותר ו"נקי" יותר בתחתית מאשר חיבור עם ברגים או מסמרים בתחתית ללא החריץ. במיוחד כאשר המגירה "נוסעת" על חלקה התחתון כפי שהיה בעבר כאשר לא השתמשו במסילות מכניות. זה אכן מקטין את המגירה בכ -1 ס"מ..

הרשו לי להציע עוד הסבר אפשרי לתחתית שבתוך חריץ. וזה אחרי שיצא לי לבצע עבודת תכנון תהליך יצור מגירות במפעל רהיטים (כסטודנט. לא מתיימר להיות מומחה):
הדפנות מיוצרות מפס עץ אחד שמקופל ל-4 (בנקודות הקיפול - הפינות, מכרסמים תעלות עמוקות שמגיעות כמעט לכל רוחב הפס). והתחתית היא כמובן חלק נפרד. העניין הוא ההרכבה.
את הדפנות מקפלים למלבן, עם דבק בפינות ומחברים את הקצוות. אם התחתית נכנסת בחריץ, אז רק צריך להניח אותה במקום בזמן הקיפול. לעומת זאת, אם רוצים להצמיד אותה מבחוץ, צריך שלב יצור נוסף, של חיבור עם דבק/ברגים/מסמרים. וכל שלב כזה זה זמן וכסף.

יצור החריץ לתחתית הוא כלום זמן, ונעשה ע"י CNC תוך כדי חיתוך וכירסום שאר האלמנטים במסגרת.

מעניין.. אבל לדעתי זו הדרך שמייצרים מגירות גם בעבודה ידנית ולא רק בפסי ייצור.
שאלה אחרת באותו ענין - מה עובי התחתית המומלצת למגירה סטנדרטית (מושחל או מחובר)? סנדוויץ 6 ממ? משהו אחר?

לדעתי זו רק פרספקטיבה אסטתית

מקפיץ את השאלה שלי שוב..

מה עובי התחתית המומלצת למגירה סטנדרטית (מושחל או מחובר)? סנדוויץ 6 ממ? משהו אחר?

נראה לי שזה תלוי בגודל ובעומס הצפוי.
במגירות קטנות ראיתי גם שימוש בתחתיות של 3 מ"מ, גם לא מדיקט (מזונית? לא בטוח בשם. מחורר בצד אחד, מבריק בצד השני).