חובבי נגרות ואומנות העץ

שלום לכולם,
לקחתי גזע של עץ אורן שחיכה לי במחסן כבר שנתיים, וניסרתי אותו בעובי 3 ס"מ - אני רוצה לייצר צלחות שטוחות לסטייקים.
אני רוצה לצפות את העץ שלא יספוג את האוכל, ומצד שני, אני צריך ציפוי שלא יהיה רעיל.
יש המלצות?
אני רוצה לשמר את הצבע והדוגמה של העץ הטבעי - כך שאני אעדיף ציפוי שקוף ולא אטום.
תודה,
רפי

שלום.
למיטב ידיעתי (ויתקנו אותי פה המומחים) עץ שאמור לבוא במגע ישיר עם אוכל עושים רק עם שמנים שמאושרים עי הFDA כמו שמן טאנג (יכול להזמין ב"כלי ראשון") או שלא עושים שום גימור בכלל, ומדי פעם ליטוש קל אם רוצים לרענן את המראה.
שניהם מתאימים מבחינת הדרישות הויזואליות שלך.


Sent from my SM-G960F using Tapatalk

תודה רבה

אני נחשב אולי לחריג בעניני גימור למוצרים כמו לוחות חיתוך וצלחות שמיועדים לשימוש.
אלה מוצרים שמתבלים כתוצאה משימוש בסכינים שמטבעם פוצעים את העץ (גם את העצים הקשים יותר) ובדרך כמובן גם את הציפוי "הגנה".
במסגרת השימוש הם עוברים פגיעות, שימון טבעי מן המונח/המוגש על גביהם, שטיפה וחוזר חלילה.
מצורפות שתי תמונות של שני צידי אותה צלחת שהיא בשימוש משנת 1957, העובי כ-2 ס"מ, סוג העץ לא ידוע לי, הייתי אז בן 10.
הגדל את התמונות וראה את פני השטח, עברו עליהם אין ספור סטייקים ומה לא...

הרעיון לציפוי עץ נוצר מהצורך שלא ייספג לכלוך לתוך העץ.
בסופו של דבר בחרתי בשמן זית (הכי טוב שיש). העץ ספג כמויות עצומות של שמן, אחרי כל טבילה בשמן זית, חיממתי את העץ ל 60 מעלות (בעיקר לחיטוי)

הי,
לדעתי עשית טעות !!!
שמן זית מתחמצן במשך הזמן ומתעפש

אל תתפלא אם הקרש יהפוך להיות דביק

צודק איזי, בחירה אומללה, בחרת באפשרות הגרועה ביותר עם תוצאה מובטחת כפי שאיזי רשם.
המידע שלי מסתמך על הידע של מהנדס מזון ועוד מספר תארים עד דוקטורט, אדם בעל ידע רב בתחום הכימיה.
אם לבחור בשמן מאכל לגימור עץ, אז שמנים מן הסוג שמתפלמרים כמו שמן אגוזי מלך ושמן פישתן.
ההגנה עם שמן לא מושלמת כל עוד אתה פוצע את העץ לעומק עם סכינים, מה גם שמדובר בעץ אורן רך.
אם אתה משתמש בסכיני סטייק אז הנזק לעץ גדול בהרבה כיוון שאלה סכינים משוננות, קרי משוריות.

בסה"כ לא נורא, מדובר בצלחת ולא אגרטל מושקע עבודה ועץ אורן יחסית זול מאד. תכין חדש.

אני ארשום את הדעה הלא פופלארית שלי , אותה דעה שרשמתי כבר מספר פעמים פה בפורום.

פרט לקרש חיתוך שמיועד לחיתוך לחם יבש, אני לא מכניס עץ למטבח. לא כפות עץ, לא קרשי חיתוך, לא קערות עץ ולא צלחות עץ.

עם כל האהבה לחומר, מדובר בחומר סופג וזה אומר שאי אפשר לנקות אותו בצורה יעילה.

לא רוצה להתחיל פה ויכוח, אבל זאת דעתי.

rafikalan כתב:הרעיון לציפוי עץ נוצר מהצורך שלא ייספג לכלוך לתוך העץ.
בסופו של דבר בחרתי בשמן זית (הכי טוב שיש). העץ ספג כמויות עצומות של שמן, אחרי כל טבילה בשמן זית, חיממתי את העץ ל 60 מעלות (בעיקר לחיטוי)

ציטוט דברי הדוקטור יובל איתן מתוך פוסט בקבוצת "קהילת אומנויות העץ בישראל" מלפני כשלושה שבועות:

אגוזים והמפ כן, שמן זית בשום אופן לא, והמרחק בינו לבין "ממש כמו לכה לעץ" הוא מליון קילומטר, אם לא יותר. שמ"ז לא מתאים לגימור עץ בכלל, ומהווה סכנה בריאותית ואסתטית בכלים להגשת מזון בפרט.

יש לי דוקטורט בהנדסת מזון וביוטכנולוגיה, ו25 שנות נסיון. זה מספיק?

למה מהווה סכנה בכלי הגשה?

עובר הידרוליזה חימצונית, משחרר רדיקלים חופשיים, מהווה קרקע מזון עשירה לחיידקים, עובשים ושמרים. חלק מהעובשים משחררים אפלטוקסינים ומיקוטוקסינים, חלק מהחיידקים משחררים טוקסינים משל עצמם, ו/או יכולים לגרום לזיהום המזון.
זה רק בצד הבריאותי.
מעבר לזה, הוא לא מתפלמר, ולכן לא נותן למעשה כמעט הגנה מנוזלים, בטח לא ממזונות חומציים (רובם כאלה), כתמים וחדירת מזהמים לעץ, ובתנאים מסויימים אפילו עובר ספוניפיקציה (חומצות שומן בנוכחות בסיס, שהופכות בעצם לסבון) ונותן מראה עכור חלבי ותחושה דביקה. לא מסוכן, סתם לא אסתטי.

Eliyahoo כתב:אני ארשום את הדעה הלא פופלארית שלי , אותה דעה שרשמתי כבר מספר פעמים פה בפורום.

פרט לקרש חיתוך שמיועד לחיתוך לחם יבש, אני לא מכניס עץ למטבח. לא כפות עץ, לא קרשי חיתוך, לא קערות עץ ולא צלחות עץ.

עם כל האהבה לחומר, מדובר בחומר סופג וזה אומר שאי אפשר לנקות אותו בצורה יעילה.

לא רוצה להתחיל פה ויכוח, אבל זאת דעתי.

אצלנו בבית משתמשים במשטחי חיתוך מעץ אבל אני מסכים עם אלי בכל מילה, אין כמעט אפשרות לנקות כלי עץ באופן מוחלט.