חובבי נגרות ואומנות העץ

ראיתי אתמול מודעה בקרייגליסט - ציוד ל-woodworking בחינם, בתמונה הופיע רק radial arm saw של Craftsman, כזה מהסוג המאוד ישן שלהם
כחובב מכשירים עתיקים פניתי למודעה הזאת והיא הזמינה אותי לבוא לקחת. כשהגעתי התברר שיש לה עוד המון כלים, חלקם ממש ישנים, כאלה שממש ראוי שילכו ל"בית טוב"
מסתבר שאביהה היה woodworker שנפטר לא מזמן, היא מכרה את הבית (בית זה under statement, זה לא פחות מmension, אבל זאת לא הנקודה), והיא צריכה לפנות את התכולה כמה שיותר מהר
העובדה הזאת היכתה בי הרבה יותר ממה שחשבתי. אני רק מתאר לעצמי כמה הכלים שהיו שם, היו חשובים ובעלי ערך לאב, והם נמסרים כלאחר יד כי אין בהם שימוש ולה אין שום חשק או זמן להתעסק עם מכירה של ככ הרבה פריטים. כמובן שאוטומטית אתה חושב על הסיטואציה האישית, הבן שלי שהצטרף אליי (לא בגלל שהתחום מעניין אותו, אלא יותר בגלל שאילצתי אותו להתנתק קצת מהמחשב שלו) לא הבין את השקט בדרך חזרה, כמובן שלא רציתי לפתח אצלו מחשבות כאלה נוגות, בטח לא בתקופה כזאת, אבל סתם סיקרן אותי מה דעתו על הסיטואציה הזאת - אני אחסוך מכם את שיברון הלב ...

אז קיבלתי מסור ממש ישן שדורש קצת restoration, מה שאני מאוד אוהב לעשות, הרבה מאוד פליירים, ranches, ארגזים של ברגים ומסמרים וכן כמה מקצועות מהסוג הישן והטוב, על אחת מהן רק קראתי, אף פעם לא האמנתי שתהייה לי אחת כזאת, נקראת toothing/smoothing plane. זה לא הcrap שנמכר היום, וכן - אני יודע ש-Leigh Valley לא נופלים בקטגוריה של crap, לא להם אני מכוון. הלהב מתוצרת D.R.B Rochester, ממה שהספקתי להבין החברה הזאת הייתה פעילה היכן שהוא מ1880 עד 1923. יחד עם זאת, גם Stanley 193 Plan, שגם אותה אני מתכוון לחדש ולהוסיף לאוסף שלי. תמונה של המסור עוד אין לי כי הוא עדיין מפורק ברכב, אולי אני אגיע לזה בסופש. בדיעבד אולי הייתי צריך לקחת קצת יותר כלים אבל לצערי אני גם ככה כבר נאבק בחוסר המקום בסדנא שלי

תודה למי שעקב עד כאן

אני חושב שזה שהם הלכו למישהו שהולך להשקיע בהם שיפוץ ואולי להשתמש בהם זה בהחלט הרבה יותר טוב משילכו לזבל.

קודם כל תתחדש על הכלים, אני בטוח שהם מצאו בית נהדר.
בסופו של דבר הסיטואציה הזו היא חלק מהחיים... אני לפני כמה שנים הגעתי לנגר חובב מבוגר בטבריה, ששנים רבות עסק כתחביב בסדנה ביתית בביתו הפרטי, ואז החליט לעבור לדירה בעיר, ומפאת משאבים מוגבלים (אנרגיות ומקום) החליט לסגור את הסדנא ולמכור את הציוד. לשמחתי חלק מהפריטים הגיעו אלי ולחברים שלי, מצאו בית חם, וחלקם בטח יהיו שימושיים גם כשאנחנו לא נהיה פה עוד...גלגל החיים. גם אני מקווה שכשיגיע יומי הילדים או נכדים ירצו להנות ממה שצברתי, אבל במקרה ולא בטוח שיהיו אנשים טובים אחרים שייהנו מזה.

אני סבור שלא פחות חשוב ממה שנותר אחר לכתו אלה הם הרהיטים שהנגר יצר.

בגדול אני מסכים עם מה שנאמר למעלה, יש בזה מין נחמה מסויימת שהכלים לא הגיעו ל-scrap yard, העברתי את הטלפון שלה למספר חברים שלי (בהסכמתה כמובן) שמאוד שמחו לצרף ל"אוסף" שלהם את האוצרות, אבל עדיין התחושה הלא נעימה הזאת עדיין איתי, אם כי אני כמובן מפוכח ומבין שזה חלק מהחיים.

חבל שאי אפשר לבנות איזו פרמידה קטנה ולאכסן את הbelonging שלנו כמו הפרעונים, startup מישהו?!

ברור שאפשר לאחסן בפירמידה, במיוחד אם אתה גר בארה"ב שם השטח זול ונגיש...
אבל חיייב להגיד שבאופן אישי הרבה יותר אשמח לחשוב שהכלים שלי משמשים מישהו, מאשר מהווים אנדרטה

לצערי ברור לי שלא "אזכה" להמשכיות כזו.
אני עוסק בנגרות ובעוד הרבה תחומים, ובית המלאכה שלי גדוש באלפי פריטים, שרובם לא אומרים כלום לאף אחד חוץ ממני. ואני לא מדבר על המשמעות הנוסטלגית (ויש), אלא על מתקנים שבניתי ורק אני מבין את משמעותם. ולכל אחד אחר הם נראים כמו סתם חתיכות/גרוטאות. או ציוד מפורק, שחלק אחד פה, וחלק אחר שם, ואף אחד לא ידע לקשר בין הדברים.
אלפי פריטים, שלכל אחד יש סיפור, חשיבות או ערך כספי. ואף אחד לא יבין.
חוץ מכמה כלים חשמליים שכנראה ימצאו בית, בחינם או תמורת כמה שקלים (כי הילדים שלי לא מתעניינים בעניינים כאלה), כל האוצרות. עשרות שנים של איסוף ויצירה, יגרפו לשקי אשפה, ויזרקו לזבל.

מאז שהגיל והמצב הרפואי הביאו את העניין למודעות, אני מוצא את עצמי יושב מפעם לפעם בבית המלאכה, חושב על גורלו, והלב נשבר.

lyuv כתב:לצערי ברור לי שלא "אזכה" להמשכיות כזו.
אני עוסק בנגרות ובעוד הרבה תחומים, ובית המלאכה שלי גדוש באלפי פריטים, שרובם לא אומרים כלום לאף אחד חוץ ממני. ואני לא מדבר על המשמעות הנוסטלגית (ויש), אלא על מתקנים שבניתי ורק אני מבין את משמעותם. ולכל אחד אחר הם נראים כמו סתם חתיכות/גרוטאות. או ציוד מפורק, שחלק אחד פה, וחלק אחר שם, ואף אחד לא ידע לקשר בין הדברים.
אלפי פריטים, שלכל אחד יש סיפור, חשיבות או ערך כספי. ואף אחד לא יבין.
חוץ מכמה כלים חשמליים שכנראה ימצאו בית, בחינם או תמורת כמה שקלים (כי הילדים שלי לא מתעניינים בעניינים כאלה), כל האוצרות. עשרות שנים של איסוף ויצירה, יגרפו לשקי אשפה, ויזרקו לזבל.

מאז שהגיל והמצב הרפואי הביאו את העניין למודעות, אני מוצא את עצמי יושב מפעם לפעם בבית המלאכה, חושב על גורלו, והלב נשבר.

צריך לחשוב על להנות מכל רגע ממה שיש לנו, העתיד בעתיד.

או ואו (או כמו שאומרים כאן - Oh wow) - חברים יקרים, אני באמת מתנצל, לא התכוונתי שזה יהיה כזה נוגה
אני לחלוטין מסכים עם Edi - להנות מכל רגע, לא להפסיק ליצור, לא משנה באיזה גיל !
יש לי שכנה, שתיבדל לחיים ארוכים, בת 94 !!! שיוצאת כל יום שבת עם כובע רחב, כפפות ועובדת בגינה שלה, היא עדיין נוהגת ב-Ford Explorer שלה (תהרגו אותי אם אני מבין איך היא מטפסת למושב) וצלולה מאוד. פעם קראתי באיזה ירחון מדעי שיש קשר ישיר בין צלילות דעת ובריאות נפשית ליצירתיות, במאמר ריאיינו בן 104 שעדיין מצייר - אז לא לתת למצב הנוחכי להשתלט על היצירתיות וחדוות העבודה
Those were my two cents, אבל יחד עם זאת אני מתחיל לברור איזה מודעות חינם אני הולך לבדוק ...

אני בתקופה הזאת פיניתי אצל סבי את המחסן שלו ומכיון שעשיתי זאת יחד איתו יכולנו לקחת את הכלים והחפצים ולחלק אותם וכך כלכלי או חפץ בעל ערך הגיע למקומו הראוי
ולכן אני חושב שכדאי לך פשוט להתחיל לחלק דברים וציוד שאין לך בו שימוש וכך תוכל לתת למי שמעריך אותם
(ואגב, הרבה מהציוד היה מיועד למכשור של בתי מלאכה כך שיותר קשה לכאורה למצוא קליינטים ובכל זאת מצאנו)