חובבי נגרות ואומנות העץ

שלום רב,

ברצוני להציג בפניכם שרפרף בעל 3 רגליים שבניתי לאחרונה משאריות עץ אורן.
המושב מורכב מ- 4 קורות 5X10 באורך 35 ס"מ.
הרגליים מקורות 4X4 באורך 48 ס"מ. בצורת מתומן.
זווית הקדיחה עבור הרגליים היא 12 מעלות.
כלים שהשתמשתי בהם: מסור ידני יפני, מפסלות, ספוקשייב, ציקלינה, מקצוע ידני, נייר ליטוש.

הרעיון ושיטת הבניה לקחתי מהתוכניות של פול סלרס.

בברכה.

המשך תמונות..

עבודה יפה מאוד.

Sent from my ONEPLUS A5010 using Tapatalk

יפה מאוד אמיר!!

תענוג לראות

יפה.
זה מחזיר אותי לדיון הישן נושן על הערך המוסף שיש (?) בעבודת-יד לעומת עבודת מכונה. אני, באופן אישי, לא רואה סיבה להאריך את משך הביצוע, למרות שלא חסר לי פנאי, רק כדי לדבוק בעבודת יד. ואיפה עובר הגבול? האם ניסור במסור-שולחן של 30 ס"מ הוא "פסול" אבל ניסור אורך של 10 קורות של מטר כל אחת "מותר"? וכנ"ל בפרוייקט זה הקידוחים, יצירת העיגול בראוטר ועוד. אני מעדיף לסיים עוד עבודות, ועל הדרך גם להתמודד עם פתרון בעיות טכניות, כמו למשל לייצר מוט מתומן במסור-שולחן.

Yair Feldmann כתב:יפה.
זה מחזיר אותי לדיון הישן נושן על הערך המוסף שיש (?) בעבודת-יד לעומת עבודת מכונה. אני, באופן אישי, לא רואה סיבה להאריך את משך הביצוע, למרות שלא חסר לי פנאי, רק כדי לדבוק בעבודת יד. ואיפה עובר הגבול? האם ניסור במסור-שולחן של 30 ס"מ הוא "פסול" אבל ניסור אורך של 10 קורות של מטר כל אחת "מותר"? וכנ"ל בפרוייקט זה הקידוחים, יצירת העיגול בראוטר ועוד. אני מעדיף לסיים עוד עבודות, ועל הדרך גם להתמודד עם פתרון בעיות טכניות, כמו למשל לייצר מוט מתומן במסור-שולחן.

שום דבר לא חצוב בסלע, כל הרעיון זה להנות תוך כדי היצירה, עשה זאת כפי שתמצא לנכון

Yair Feldmann כתב:יפה.
זה מחזיר אותי לדיון הישן נושן על הערך המוסף שיש (?) בעבודת-יד לעומת עבודת מכונה. אני, באופן אישי, לא רואה סיבה להאריך את משך הביצוע, למרות שלא חסר לי פנאי, רק כדי לדבוק בעבודת יד. ואיפה עובר הגבול? האם ניסור במסור-שולחן של 30 ס"מ הוא "פסול" אבל ניסור אורך של 10 קורות של מטר כל אחת "מותר"? וכנ"ל בפרוייקט זה הקידוחים, יצירת העיגול בראוטר ועוד. אני מעדיף לסיים עוד עבודות, ועל הדרך גם להתמודד עם פתרון בעיות טכניות, כמו למשל לייצר מוט מתומן במסור-שולחן.

היי יאיר וכולם
לדעתי, כאשר נגרות משמשת כתחביב, אין כל-כך משמעות לזמן העבודה שבין כלים חשמליים לידניים.

כאשר הנגרות מקצוע - כל דקה חשובה, וכול חיתוך מיותר חוסך זמו וכסף

למה הדבר דומה? בנוסף לנגרות אני מעבד כ 30 עצי פרי. אין לזה שום הצדקה של יעילות. משקה מדשן מקלטר גוזם ומוציא 40 תפוזים. נניח 10 קילו. אפשר ללכת לחנות ולרכוש ב 60 שקל עשקה קילו תפוזים. אך איזה טעם לנשמה יש לתפוז שלי לעומת התפוז של החנות.

הדוגמה אינה מושלמת, אך הכוונה שבעבודה בכלים ידניים יש קירבה יתרה לעץ, ותחושות של נועם עשייה שמעבר לעבודה בכלי חשמלי

אך מה אני מבין? זו דעתי בלבד

יפה מאוד אמיר!

שלום לכולם,
תודה רבה לכם על כל התגובות הנעימות והמעודדות, שמח שאהבתם.
ותודה ליאיר שהעלה לדיון נקודה מאוד חשובה ועניינית. הכי כיף זה לשתף מחשבות ורעיונות.

אם מישהו שואל אותי מדוע אני משתמש אך ורק בכלים ידניים, אז האמת שאין לי תשובה אחת ומדוייקת! פשוט הגישה שלי לעבודה עם עץ נובעת מרגשות שקשה לתאר במלים, ואת התרגום לרגשות האלה מצאתי בעבודה עם כלים ידניים.

כמו שעצמון אמר "קירבה לעץ ותחושות של נועם עשייה" הן הדחף בשביל אנשים מסויימים לעבודה עם כלים ידניים.
אך מצד שני, גם מה שיאיר תיאר "להתמודד עם פתרון בעיות טכניות" מהווה דחף לאנשים מסויימים דווקא לעבודה עם כלים חשמליים.

לפול סלרס יש משפט יפה שאומר: "It's not what you make, it's how you make it".

תודה רבה.