ככה זה כשעושים הפסקה ארוכה בתחביב אהוב.
פורסם: 27 אוגוסט 2007, 14:56מה אגיד ומה אומר,
התחלתי לעבוד על המיטה לביתי, אך מכיוון שאין לי חדר עבודה קבוע שבו אני יכול לפרוס את כל כלי ולהשאירם שם מוכנים לעבודה בכל עת, נאלצתי לעבוד בקומה מקורה בבניין הדירות שבו אני גר, והקומה פתוחה לכל כוון כך שיש לי אויר טוב, אבל איני יכול להשאיר את הציוד שם.
וכך מידי בוקר הוצאתי את כל הכלים כולל כל לוחות העץ לחיתוך שיוף וכו'.
מאחר ואני אדם שמתחשב בשכניו, כל יום בשעה 14:00 אני מפסיק את העבודה ונכנס הביתה או לפעמים ממתין עד השעה 16:00 ואז מתחיל שוב.
אבל, אם אני נכנס הביתה, אז אנני יכול להשאיר את הציוד בחוץ, ושוב מכניסו הביתה ומורידו אחרי שעת המנוחה (כמו שאתם יכולים לשער מדובר במשקל כולל של כ-70 ק"ג).
וכך אני עובד מידי יום. מאחר והרבה מאוד זמן לא הרמתי כאלה משקלים ובטח לא מס' פעמים ביום, המעמסה הזו באה לידי ביטוי על גופי והתחלתי להרגיש בכאבי גב אבל לא ייחסתי לכך חשיבות רבה.
ביום שישי האחרון כשאני כבר ממש לקראת סוף העבודה ולפני הרכבת המיטה, הגיעה השעה היעודה להתחשב בשכנים. הפסקתי את העבודה והעליתי את כל הציוד הביתה.
באותו ערב הרגשתי כאבים עזים מאוד בגב ואמרתי לעצמי זה בטח יעבור עד שבת בבוקר.
בשבת בבוקר התעוררתי עם כאבי תופת בגב ברמות בלתי נסבלות. התקשרתי לקרובת משפחה שהיא פיזיוטרפיסטית בכירה במקצועה, והיא בלי להתבלבל אמרה לי שמדובר בדלקת בדיסק ושעצרתי קצת לפני פריצת דיסק בגב.
אז כעת אני מרותק למיטה עם תרופות אנטי דלקתיות והולך כמו נכה (ויסלחו לי הנכים) וחלקי המיטה ממתינים להמשך וגם ביתי.
בעוד כשבוע אני אמור לקבל את המזרון למיטה. אז לא איכפת לי לעצור כרגע עד שהמזרון יגיע ולנוח קצת אבל אח"כ אסיים אותה עד תום.
עם כל הכאבים הללו ועם האכזבה שגופי בגד בי, אני חייב לומר שנהניתי מכל שניה שעבדתי ואחרי מנוחה מספיקה, אני מתכוון לחזור ולהמשיך לנגר.
חשבתי לעצמי שאולי מכונות הנגרות שלי כעסו עלי שזנחתי אותם כ"כ הרבה זמן בארון והחליטו לעשות יד אחת ולהעניש אותי כדי שאלמד להתחשב גם ברגשותיהם.
התחלתי לעבוד על המיטה לביתי, אך מכיוון שאין לי חדר עבודה קבוע שבו אני יכול לפרוס את כל כלי ולהשאירם שם מוכנים לעבודה בכל עת, נאלצתי לעבוד בקומה מקורה בבניין הדירות שבו אני גר, והקומה פתוחה לכל כוון כך שיש לי אויר טוב, אבל איני יכול להשאיר את הציוד שם.
וכך מידי בוקר הוצאתי את כל הכלים כולל כל לוחות העץ לחיתוך שיוף וכו'.
מאחר ואני אדם שמתחשב בשכניו, כל יום בשעה 14:00 אני מפסיק את העבודה ונכנס הביתה או לפעמים ממתין עד השעה 16:00 ואז מתחיל שוב.
אבל, אם אני נכנס הביתה, אז אנני יכול להשאיר את הציוד בחוץ, ושוב מכניסו הביתה ומורידו אחרי שעת המנוחה (כמו שאתם יכולים לשער מדובר במשקל כולל של כ-70 ק"ג).
וכך אני עובד מידי יום. מאחר והרבה מאוד זמן לא הרמתי כאלה משקלים ובטח לא מס' פעמים ביום, המעמסה הזו באה לידי ביטוי על גופי והתחלתי להרגיש בכאבי גב אבל לא ייחסתי לכך חשיבות רבה.
ביום שישי האחרון כשאני כבר ממש לקראת סוף העבודה ולפני הרכבת המיטה, הגיעה השעה היעודה להתחשב בשכנים. הפסקתי את העבודה והעליתי את כל הציוד הביתה.
באותו ערב הרגשתי כאבים עזים מאוד בגב ואמרתי לעצמי זה בטח יעבור עד שבת בבוקר.
בשבת בבוקר התעוררתי עם כאבי תופת בגב ברמות בלתי נסבלות. התקשרתי לקרובת משפחה שהיא פיזיוטרפיסטית בכירה במקצועה, והיא בלי להתבלבל אמרה לי שמדובר בדלקת בדיסק ושעצרתי קצת לפני פריצת דיסק בגב.
אז כעת אני מרותק למיטה עם תרופות אנטי דלקתיות והולך כמו נכה (ויסלחו לי הנכים) וחלקי המיטה ממתינים להמשך וגם ביתי.
בעוד כשבוע אני אמור לקבל את המזרון למיטה. אז לא איכפת לי לעצור כרגע עד שהמזרון יגיע ולנוח קצת אבל אח"כ אסיים אותה עד תום.
עם כל הכאבים הללו ועם האכזבה שגופי בגד בי, אני חייב לומר שנהניתי מכל שניה שעבדתי ואחרי מנוחה מספיקה, אני מתכוון לחזור ולהמשיך לנגר.
חשבתי לעצמי שאולי מכונות הנגרות שלי כעסו עלי שזנחתי אותם כ"כ הרבה זמן בארון והחליטו לעשות יד אחת ולהעניש אותי כדי שאלמד להתחשב גם ברגשותיהם.
