דודי, בשמחה!!
פול סלרס הוא נגר מיוחד. בד"כ נגרים שייכים לאסכולה מסויימת מבחינת סוג הכלים ושיטות העבודה והוא אינו מקפיד על שום סגנון.
מצד אחד סין וגרז ומצד שני ריתום בברגים. בדרל כלל בסרטונים שלו הוא גם עושה הרבה פישולים קטנים ו"סולח" לעצמו וממשיך.
מה שאני מאד אוהב אצל פול סלרס, זו בעיקר הגישה שלו.
ממה שראיתי ברשת, התחום של נגרות ידנית מאד "אליטיסטי" לרוב, והוא בא מנקודה שונה, מנקודה של להנגיש מאד את העניין למתחילים.
שזה בסדר גמור, לא להשחיז את הלהבים ל 25,000 גריט, ולהסתפק במקצועות ומסורים ב 20$ מאיביי או משווקים.
ובכלל, את המזג הרגוע והשלו של האיש.
יצא לי להיות ביום סדנא כשהוא היה בביקור פה בארץ לפני כמה חודשים, להקשיב לו ולספוג את הידע העצום שיש לו היה פשוט תענוג צרוף מבחינתי!!
מהתשובה אני מבין שיתרונו הגדול של השולחן הספציפי הזה הוא משקלו.
את הקטע עם פטיש ומפסלות לא בטוח שהבנתי. האם זה כי כשאתה מכה השולחן לא יזוז כי הוא כבד?
קליבה בכל מינה אפשרויות - אופקי למישטח, ואנכי לסינר?
כן! בהחלט המשקל שלו זה היתרון הגדול.
אם יצא לך להקציע, לחתוך זנביונים, או לעשות מחבר סין וגרז על משטח עבודה רעוע, זה מתסכל מאד!! במקרה הזה כמעט וכל נסיון התעללות שניסיתי עליו, לא ממש הזיז לו
ולהלום עם פטיס ומפסלת על שולחן "קל" עם משטח סנדוויץ, MDF או וואטאבר בעובי 18-25ממ לא מספק מספיק תמיכה לחלק שעובדים עליו, אז ההלימות פטיש הרבה פחות יעילות. (בשביל זה המשטח עליון 95ממ).
לגבי הקליבה, עדיין לא יצא לי לנסות כל מיני צורות מוזרות לקלוב, עובד על זה
הסינרים הם דוגמא מצוינת למקום שבו אני הייתי מחפף. פחות חומר לקושרות (כי אני קמצן) ולא מקציע כי לא נראה לי שזה משפיע על משהו(כי אני עצלן)
בסינרים באמת יחסית חיפפתי, כי הם לא חייבים להיות הכי מדוייקים.
פחות חומר לקושרות זה לא, הרגליים יושבות בתוך מגרעת, לאורך של כ 13-14ס"מ... זה נותן לו יציבות מטורפת לצדדים!
בשלב ההרכבה, היה מחובר סינר אחד לרגליים, עם ברגים מחוזקים ביד, וכמעט היה בלתי אפשרי להזיז את זה (לשחק עם זה מצד לצד).
מבחינת חיסכון בחומר (בעניין הקמצנות;)), זה ממש לא משמעותי, סתם בשביל קנה מידה, עלות כל החומר לשולחן היה 300ש"ח +-
אם אתה, או כל חבר אחר רוצים להתרשם פיסית, מוזמנים גם בשמחה לסדנא (הצנועה) אצלי, הבירה עליי.
וכן! אני מקווה מאד שישמחו אותי לשנים רבות! תודה!!
עופר א