צבעים לעץ

[bason1661]

עד היום השתמשתי בצבע עץ 'לזור' (של נירלט) ובא לי קצת להרחיב ידיעותי בנושא הצבע
אם מישהו יוכל לכתוב את סוגי הצבעים, השימושים שלהם, המחיר שלהם, ואופן הביצוע.
מה עדיף צבע מים, צבע שמן, לכה
מה טוב לתוך הבית ומה מתאים לבחוץ???

תודה

[zigi]

אתחיל מהסוף.
היום מירב הצבעים מיוצרים על בסיס מים,(הדילול במים)
צבעים אלה טובים לצביעת פנים וחוץ.
יש לכה על בסיס מים והיא שומרת על הבהירות לאורך זמן (אינה מצהיבה)
לגבי מחירים תעשה לך סקר שווקים.
אתה יכול לפנות אל מעבדות השרות של טמבור , נירלט ואחרים ולקבל אינפורמציה.
מקוה שסייעתי ולו במעט.
אתה יכול להגיע למפגשים שלנו ולהחליף דעות ולקבל עצות מחברים שצברו נסיון
במהלך הזמן.
המפגש הבא בזכרון יעקב תעקוב אחרי הפרסומים כאן.

[Oshgili]

התקיימה באפריל 2010, הונחתה על ידי נציגת מכירות של טמבור, אם אינני טועה:

סיכום סדנת צבע בטמבור, 5.4.10.
מנחה: איילה. נחמדה בהחלט.
א. פרוטוקול: אשרה. טבעונית.

אקרילי – צבע על בסיס מים
פוליאור – יכול להיות על בסיס טרפנטין וגם מים. קיצור של פוליאוריטן (?). על בסיס מים נקרא פוליאור אקרילי. פוליאור מיועד לרהיטים, לא סופרקריל.
שליכט – ציפוי של קורות חוץ
סולבנט – מדלל, ממסים (טרפנטין, טינר וכולי)
ורנית – לכה שיש בה מים, הרבה דבקים ומלאן (מה שנותן טקסטורות, האם יהיה מט, משי, מבריק, חלק, חולי(?))
סופרקריל – אין בו לכה (דבקים) ופוליאוריטן.
צבעים חזרים, דורכיביים, למשל גלזורית (?)

השאלה הנצחית: מה עדיף, בסיס טרפנטין או בסיס מים?
התשובה הבעייתית: אין ספק, עניין של טעם. מה שכן, הנה רשימת יתרונות וחסרונות:

+בתור התחלה, חשוב לציין שצבע על בסיס מים הוא הרבה יותר בריא מאשר שימוש בסולבנטים וחומרים רעילים למינהם. טיעון מנצח, אין ספק.

+פוליאור על בסיס מים הוא פחות כבד, ולכן צבע אקרילי פחות נוזל כשצובעות משטחים מאונכים.

+בפוליאור על בסיס מים אין בעיה להוסיף שכבה קטנה של צבע או לעשות תיקון כלשהו, הרבה אחרי סיום העבודה, ולא יהיה "טלאי".

+/- כמו כן, הוא מתייבש הרבה יותר מהר. יש לזה יתרון וגם חיסרון: מצד אחד, מה שמתייבש יותר מהר מוכן לשימוש יותר מהר, ואפשר להמשיך לעבוד עליו (למשל, לחבר ידיות) מבלי לחכות ימים ושבועות. מצד שני, בקושי הספקת לצבוע וכבר התייבש לך הצבע, ו......... [מה בעצם החסרון? כותבת הפרוטוקול הצליחה לפספס].

לסיכומו של עניין:
לדעתה של איילה, מנחת הסדנה, לשטחים מאוזנים (דלתות, משקופים, ארונות וכולי) – פוליאור של בסיס מים מעולה. למשטחים מאוזנים – הוא פחות חזק.
לעניות דעתה של א. פרוטוקול, צבע (וכל חומר אחר) על בסיס מים עדיף בהרבה, ולו בשל היעדר הצורך לשטוף את הידיים בטרפנטין בסיום העבודה. בלאחס.
כך או כך, חומרים על בסיס טרפנטין הולכים ונעלמים עם הזמן.

מה שבין עץ, ברזל וגבס

אפשר להשתמש בכל צבע לכל דבר!

על קיר צבוע – קחו ורנית מט לעץ, לצבוע את הקיר – הוא מוגן עם לכה מפני מסקינטייס וכולי. לא קורה לו כלום!

בונדרול (דבק שקוף – בבית עם צבע פוליסיד כדי לצבועכ מעליו בצבע אקרילי. דבר שמחזק פוליסיד). מקשר בין סיד לחומר אקרילי

אם רוצה שגם רהיט מאוזן יהיה על בסיס פוליאור, כדאי לחזר עם ורנית חצי מבריקה אקרילית פוליאורית.

ישנם מקרים, כמו של שערים, סוגרים וכולי – כלומר מתקני עץ מאונכים הנמצאים בחוץ = שכבר צבועים עם פוליאור על בסיס טרפנטין. כל עוד קיים כזה, כדאי כבר להמשיך איתו. על בסיס מים עדיין חלש לחוץ. דלת כניסה מערבית ומוגנת, יכולה בכיף להיות על בסיס מים. אם כבר חשופה, על בסיס טרפנטין זה יותר חזק.

מניפת הצבעים

מניפת הצבעים בנוייה מכמה מחלקות:

P – פסטל – אלו הגוונים הבהירים, על בסיס פסטל. מכילים הרבה צבע לבן, ומעט פיגמנט. מכיוון שלבן הוא האוטם הטוב ביותר, אלו הם לרוב הצבעים הכי אטומים – וזאת אף על פי שנהוג לקשר בין בהירות לשקיפות ובין כהות לאטימות.
T – תיכון – בגוונים אלה אחוז נמוך יותר של צבע לבן מבגווני הפסטל, ומעט יותר פיגמנט.
D - “עמוק" (Deep) – כפי שניתן לנחש, בגוונים אלה אחוזי הצבע הלבן הולכים ופוחתים ואחוזי הפיגמנט גבוהים מאוד.
A – מודגשים (Accent) – בגוונים אלה אין כלל צבע לבן, אלא פיגמנט בלבד. אלה הם הצבעים החזקים, הזרחניים ביותר, והם נוטים להיות פחות אטומים. במקרה של גווני האדום והצהוב מסוג T, כאשר מעוניינות לוודא שהצבע אטום לחלוטין, כדאי להקדים בצבע יסוד צהוב או אדום (בגוונים האחרים מאותה המשפחה אין צורך בכך, הם יותר אטומים מלכתחילה).

הרכב פחית צבע – מים, דבק, מלאן ופיגמנט.

צביעת בסיס

לרהיט ענק, כשמעוניינות להוזיל את המחיר, אפשר שכבה ראשונה של סופרקריל.
*ההערה בקשר לגווני היסוד אדום וצהוב באות טי.

מקשרים (פריימר) – חומר (לבן) שמורחות על חומרים בלתי צביעים, למשל פומייקה, מתכות, מלמין ומעל לכה, ועליו ניתן לצבוע.
“יסוד רב שימושי" (מקשר לבסיס מים). מקשר צריך בהתאם לסוג הצבע שרוצות אח"כ (בסיס מים\סולבנט).
ורנית גם היא חומר מקשר. ורנית יש מט, משי וחצי מבריקה.

סופרקיל מדולל נפסג בעץ וחודר הכי טוב, הצבע הכי "עמוק". גם יסוד סינטטי לעץ חודר מעולה.

בעצים רוויי שמן (סיסם, טיק, עצים שונים מהמזרח הרחוק) לא מומלץ לצבוע עם צבעים אטומים מכיוון שהפגמים צצים ועלולים להיראות פתאום כתמים צהובים.

ווש – צבע עם שקיפות (חצי אטום\חצי שקול).

צביעה עם ספוג ויסקוזה ספוג במים – נותנת גיוון מעושן, לא אטום, גם אם בצבעי פסטל וצבעים אטומים. ספוג ויסקוזה נותן צביעה מעודנת, ועשוי להיות יותר טוב מהתזה למקרים מסויימים.
כמובן שהתזה זה הכי חלק, ברגע שרוכשות את המיומנות.
ספוג ויסקוזה לא טוב לדו רכיביים! הוא מתמוסס! דו רכיביים זה עם התזת אוויר, עדיף בלי מברשת אפילו!
אקדחי צבע יש נפרדים לפי הבסיס – מים או סולבנט.

לכה על סופרקריל, רצוי להיות בלכה מט – כך לא רואות פסי מריחה, העבודה יותר יפה (הגימור).

בווש או בצביעה חצי שקופה על בסיס מים, יש בעיות: מתייבש מהר, ונראית תנועת היד (עם מברשת). במשטחים גדולים חלק אחד כבר יתייבש וכשחוזרות אליו כבר מתקבל טון אחר.

ישנן ורניות חצי אטומות – יש להן כמה גוונים, נותנות מראה מעורפל.

לכות שקופות חד רכיביות, יש 2 סוגים:
1.דוגמת ורנית – נספגות. לפרגולה, רהיטי גן, תריסים, ארגז רוח, דברים שצריך לחדש לעיתים קרובות, ושלא צריך לשייף אותם אח"כ (לזכור להגיד את זה לאמא!).
תמיד אפשר לצבוע על זה שוב עם בסיס מים בהמשך.
2.לכה זגוגיתית – דוגמת יאכט ורניש – אלה יוצרות שכבה שלא נותנת לפגוע בעץ, הן לא נספגות. לכות כאלה אסורות לרהיטי חוץ! העץ נחנק ומת.
אפוקסי הוא תמיד דו רכיבי. גלזורית – צבע בייציבות אדירה, חדש יחסית בתחום העץ. צבע שמגיע מתחום הרכב, והוא ברמה מאוד גבוהה, לכל דבר בין סוליות נעליים לבין ספות.

לטמבור יש מגוון מוגבל של צבעי ווש.