ההדור בין כל עצי החורש בארץ ישראל . בשלהי חודש פברואר או בראשית חודש מארס מתכסים גזעו וענפיו באלפי פרחים שצבעם ורוד עז לילכי, הצומחים באשכולות קטנים, תופעה נדירה כשלעצמה. לא בכדי זכה העץ להיקרא בפי הערבים "ערוס אל-ג'אבה" שפירושו "כלת השממה".
כליל החורש הוא עץ נשיר ממשפחת הקסלפיניים, המגיע לגובה של 6-8 מ' הוא גדל בהרי יהודה, בשומרון, בכרמל ובגליל, בחברת האלון המצוי, האלה הארצישראלית, אלון התבור והלבנה הרפואי. עליו גלדניים במקצת, עגולים, תמימים, דמויי-לב ומפורצים בראשם. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרחים מכסים את נוף העץ לפני העלווה, הם ערוכים בקבוצות קטנות, רבות, על הענפים הבוגרים ועל הגזע. הפרי הוא תרמיל מאורך, צבעו אדמדם-חום, והוא מכיל כעשרה זרעים חומים-שחרחרים, עגולים ושטוחים. עונת האיסוף: כמעט בכל ימות השנה.
הערבים והדרוזים בגליל נוהגים לאכול את פרחי העץ כמות שהם. טעמם החמצמץ, המעורב בטעמו המתוק של הצוף, חביב עליהם. הפרחים והעלים משמשים ברפואה העממית כתרופה לבעיות כבד, לטחול, לנזלת כרונית, לבעיות בדרכי הנשימה, לצהבת, לאבנים בכליות ולנפיחות ברגליהן של נשים הרות.
גזעו אינו מגיע למימדים רצויים לתעשיית העץ ועל כן נדיר למצוא אותו בשימוש בריהוט. תוצאות מעניינות מתקבלות בחריטת הודות לצבעיו העזים של ליבת העץ המכילים גוונים חומים וירוקים. העץ מתייבש בקלות ומגיב טוב לכלי לחריטה.
אבי .זה אחד העצים היפים בארצנו ואנא העבירו לכל מי שמתעסק בעץ לא לגעת לא לנסר ולא לישרוף ,רק אם אחד הענפים יבש או מת איפשר לחתוך עם ישור הגדם וכבוד העץ .תודה אבי לביא